כשאת רוצה להיות בטוחה שהתכשיט שלך הוא יחיד ומיוחד. כמוך!

נעים להכיר..
שמי סיון סניור, מגיל 12 אני מכינה תכשיטים.
מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי יצירתית ויצרנית :)

עוד בגן, היתי יושבת שעות בפינת היצירה, תקועה שם ולא מוכנה ללכת למקומות אחרים..

אה, בעצם חוץ מלפינת הרופא ואחות ;)

בתור ילדה בת 5, כששאלו אותי מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? עניתי ציירת!

כשהייתי בת 12, הכנתי תכשיטים, אם את זוכרת היו אז באופנה סיכות לשים על הבגד?
זה מה שעשיתי.

הייתי נוסעת ממושב פארן בערבה באוטובוס, 4 שעות נסיעה כל כיוון, מכתתת רגליים ברחוב שהיה אז הכי "אין", רחוב שינקין כמובן!
ומציעה את הסחורה שלי בקונסיגנציה לחנויות.

קונסיגנציה - כשאת שמה את הסחורה שלך בחנות ורק אם יש מכירה - את מרוויחה. ככה יש לבעל החנות אפס סיכון.

היום כשאני חושבת על זה? וואו! כמה "ביצים" היו לי!
ילדה קטנה, ממושב, נכנסת לחנויות בשינקין ועושה משא ומתן על האמנות שלה. אלופה. באמת.

בגיל מאוד צעיר כבר ידעתי להגיד שאני אלמד ב"בצלאל", בית הספר לאמנויתו שנמצא בירושלים.

ובאמת התקבלתי לשם, סיימתי 4 שנים תואר באמנות וכשיצאתי "לעולם", הייתי בהלם מכמה שהתואר שבידי לא שימושי.

ניסיתי למצוא עבודות "ליד" אמנות, אבל כלום לא התחבר לי, ובסוף הגעתי למכירות בטלפון. מכרתי תואר שני באמנות למורות ועשיתי את זה טוב. זה דווקא עבד לי, למרות שלא ממש תפסתי את עצמי בתור אחת שאוהבת למכור..

כיום אני מבינה שכל הניסיון הזה, שצברתי במכירות ומשא ומתן, נתן לי בסיס מעולה להמשך החיים, אבל בזמנו?

חייתי בתחושת החצמצה ותסכול שנים.

החמצה ותסכול על זה שאני לא מתפרנסת מהאמנות שלי, על זה שהיא נדחקת לפינה כי אני צריכה לשלם שכר דירה.. וכל אותן שנים, באיזה מקום עמוק וחבוי ופנימי, תמיד ידעתי שיום אחד, אני אחזור ליצור.

ואז זה קרה.
נהייתי יועצת עיסקית ושיווקית למטפלות ומאמנות.
ואחר כך הפכתי את הידע שלי לקורסים דיגיטליים שאני משווקת באינטרנט.

זה פינה לי המון זמן!

יום אחד, חברה שלי שנפגשנו בדרמסלה, צפון הודו, הכינה לי מאלה.

מאלה זו מחרוזת עם 108 חרוזים (זה מה שהופך אותה ל"מאלה", אחרת היא סתם עוד מחרוזת).

מאלה זו מחרוזת מקודשת לפי ההינדו, הם מחזיקים את המחרוזת, מעבירים חרוז-חרוז, ועם כל העברה של חרוז, אומרים מנטרה. מנטרה זו מילה או מישפט מקודש. 


ביקשתי מיעל, החברה שלי, שלא תכין לי מאלה קלאסית, כי אני לא אוהבת שרשראות ארוכות, זה מפריע לי. אז היא הכינה לי מחרוזת מחרוזים שאהבתי, שהם כמו של מאלות קלאסיות, ושמה תליון בסגנון טיבטי.

והיה לי כיף מאוד, נסעתי עם המחרוזת הביתה מהודו, ובכל התקופה שנתקעתי בדלהי, היא הייתה איתי, המחרוזת והזכירה לי שאני אהובה ומוגנת.

ואז התעורר לו החשק.. ליצור גם..


כמו שרשמתי פה, נתקעתי בדלהי, כלומר זה לא היה מתוכנן. היתה בעיה בויזה והייתי צריכה להישאר שם ולחכות לאישור יציאה מהמדינה.

כל הזמן חשבתי "לא סתם אלוהים שם אותי פה, בשאול הזה.."

ובאמת, עוד בבוקר הראשון שלי בדלהי, קלטתי שאני מוקפת בחנויות עם חרוזים.

נכנסתי ורכשתי כמה חרוזים, תליונים מהממים (אחד מהם נמצא פה במחרוזת "הקשר שלא נגמר")

בסוף השתחררה הבעיה, קבלתי אישור יצאה מהארץ, וטסתי לארץ הקודש.

הגתי הביתה, ושאלתי מייד את האחיות שלי אם יש להן במיקרה חרוזים.

 ואז, אחותי הקטנה לקחה אותי לחדר הילדות שלה, ופתחה בפני דלת לארון מלא בחרוזים עבודת יד. חרוזים שהיא הכינה במשך שנים. מתקופת התיכון שלה, דרך התקופה שהיא למדה עיצוב אופנה וטקסטיל בויצ"ו, אבל זה לא היה הכול..

בחדר הילדות שלה, מצאתי את כל החרוזים והתכשיטים שאני הכנתי בזמנו. דברים שלגמרי שכחתי שהם קיימים..

היו שם חרוזים ותליונים שהכנתי בעצמי ממתכות שהייתי מתיכה ומכינה מהן צורות, היו שם חרוזים משנות ה-80, דברים שאי אפשר למצוא כיום בשום מקום..

היו שם חרוזים שאספתי מכל העולם, בשנות ה-20 שלי הייתי טראוולרית רצינית, נסעתי לאוקראינה, הייתי במקסיקו, קובה, חרשתי את אירופה..

לגמרי שכחתי שבכל מקום שמצאתי חרוזים או תכשיטים יפים - הבאתי מתנות לאחיות שלי ולעצמי.

אוצר עצום התגלה לי!

במשך יומיים רק מיינתי את דברים, והודעתי לאחותי על הנס. ואז ישבתי לשזור.

כשאחותי ראתה את המחרוזות הראשונות היא כמעט בכתה מהתרגשות. הנה שנות חיים רבות ומסעות בעולם (גם שלי גם שלה) שזורות ביחד, והכול משתלב ויכול לשמח נשים רבות!

ככה נולד המותג ★ בוהו שקשוקה ★

קראתי לזה ככה, כי אחריי שנתיים בהודו, רציתי משהו ישראלי, רציתי משהו מצחיק, משהו שלא חייב כלום לאף אחד, משהו שיכול להיות כל מיני דברים, רציתי שקשוקה של טעמים, רציתי תכשיטים לאישה פראית, חיה ובועטת!

רציתי תכשיט לאישה שיודעת מי היא ושלמה עם מי שהיא.
רציתי אמירה אישית ומשמעות עמוקה בכל תכשיט.

שנים לא הוצאתי את עצמי לאור.
שנים הסתתרתי והתביישתי בכל כך הרבה דברים..

למשל בזה שאני אוהבת צבעוניות עזה, למשל בזה שאני אוהבת שילובים מיוחדים וללבוש ביחד הדפסים שונים :)

כולי תפילה שעוד נשים יוציאו את עצמן לאור וירשו לעצמן להאיר בכל עוצמתן!

שלך באהבה,
סיון סניור המעוררת